מרולה- הפלא מדרום אפריקה כאן בישראל!




הסיפור על המרולה מתחיל בימים קדומים של שבטים פרימיטיביים בדרום
אפריקה. העץ המופלא- שמסוגל להתנשא לגובה של 10 מטרים ויותר, ומניב מעל 500 ק"ג פירות בשנה- מתקשר לסגולות רבות  בתחום הרפואה.
לעץ שמות רבים: עץ הקופים, עץ הנישואים, עץ הפילים.
בקרב בני זולו נחשב עץ המרולה סמל לפוריות. בני זוג העומדים להינשא
מקיימים לצילו של העץ טקס היטהרות לפני החתונה. בנות השבט נוהגות
לשתות חליטה מקליפת העץ הזכרי, כסגולה ללידת בן זכר, וחליטה מהעץ
הנקבי במידה ונדרשת בת. אם נולד בטעות בן זכר מחליטת עץ נקבי ולהפך
מאמינים בני השבט, כי לילד/ה יכולת להתנגד לרוחות.
אכילת הפרי מעוררת חשק מיני ומחזקת און גברי.
בנוסף לסגולות הללו ידוע כי, קליפת העץ משמשת תרופות לכאבי בטן, דיזנטריה, שגרון ועקיצות של חרקים.
צבע פרי המרולה צהבהב, 
טעמו חמוץ- מתוק והוא מלא במיץ.
גודלו כגודל של ביצת תרנגולת.
בתוך הפרי אגוז קשה, שמגן על הקליפה והתוכן שעשירות בויטמין C. 
מהגרעין  הפרי מייצרים שמן, שמכיל אנטי אקסידנטים וחומצה שומנית בלתי
רוויה, המסייע לעור להיות בריא וצעיר יותר.

אך כאן לא מסתיים הסיפור המרתק על המרולה- העץ והפרי...
פרי המרולה מבשיל בקיץ והופך מירוק אפרפר לצהוב. הפרי הבשל נושר על
הקרקע. הנפילה גורמת לפציעתו, באוויר יש כידוע שמרים טבעיים, שנכנסים
וכוהל אתילי (אלכוהול). ממש CO 2 לפרי אוכלים את הסוכר שבו, ומשחררים
כמו בתהליך תסיסה של יין. מתקבל אחוז נמוך של אלכוהול אבל מספיק...
הריח הטרופי העז של הפרי התוסס נישא באוויר למרחקים ומושך בעלי חיים,
בעיקר את הפילים הדרום אפריקאים. הפילים אוכלים משתכרים ומתחרמנים.
וכך ניתן להיות עדים למרוץ מתנדנד של פילים המחפשים פילות. מרוץ מרתק
אך גם מסוכן, שכן ילידים רבים נמחצו למוות מרגלי הפילים השיכורים.

מהפרי של המרולה נהגו להכין בירה עד שבשנות ה 80- התחילו לייצר משקה
אלכוהולי חזק יותר. לאחר ניסיונות הוסיפו לו שמנת והתקבל משקה איכותי-
כולל ריסוק הפרי, ( amrula cream ) אמרולה. תהליך הכנת האמרולה
התססה עם שמרים, זיקוק ויישון למשך שנתיים. רק לאחר מכן מוסיפים שמנת
איכותית טרייה. מתקבל משקה עדין חמצמץ -מתוק בעל חוזק של 17%
אלכוהול. ממש ליקר אהבה, תשוקה וחרמנות... מושלם!
(אהד גניאל, גיא גיסר)
עד כאן לא חידשתי לכם כלום – עכשיו הזמן להפתעה-
עץ המרולה נמצא כאן בישראל!!!
פרופ' יוסי מזרחי, ראש המכון למחקר שימושי באוניברסיטת בן-גוריון בנגב,
הביא בשנות ה 80- את זרעי המרולה לארץ הקודש. בשל הצורך
בתנאי חום ויובש הוחלט לגדלם בערבה כמובן. ביוטבתה מצוי המטע הגדול
ביותר בארץ ובקיבוץ קטורה המטע הוותיק ביותר.
קיבוץ קטורה שוכן בערבה הדרומית 50 ק"מ צפונית לאילת- נקודה ירוקה בלב
המדבר הצהוב. 
בקיבוץ קיים מכון הערבה לחקר הסביבה 
( AIES) הינו חלוץ בתחום החקלאות האורגנית.
מטרת המכון הינו מחקר ופיתוח של גידולים חדשים בישראל. ד"ר איילין סולווי, מנהלת
תוכנית מחקר הצמחים, היא מומחית גינון בעלת שם עולמי, בטיפוח אדמה
צחיחה וחקלאות אמידה. אתר המטע בקטורה מכיל יותר מ 50- סוגים של
צמחים רפואיים, צמחים נדירים ועצים מהמזרח התיכון, צפון אפריקה, תימן,
ירדן, ערב הסעודית. כמו כן הם מנסים להחזיר מינים אקזוטיים בעלי ערך שהיו
בישראל לפני אלפי שנים.

אבל מה עם המרולה!? אכן יש בקטורה מטע מדהים ביופיו  של
עצי מרולה. אמנם אצלנו אין עדרים של פילים אבל רעיונות להפקת משקה
אלכוהולי יש ויש!
מדרום אפריקה הרחוקה, דרך קטורה אי-שם, אתם מוזמנים להגיע למקום
הפשוט אך הפסטורלי והזמין- בנימינה. ביקב של ארז "טעם ארז" מותסס פרי
המרולה הציוני, וריחו המתקתק משגע את אנשי הסביבה. אכן מביקור ביקב
אוכל להבטיח כי לפרי ריח טרופי משכר- את זה תבדקו אתם.
המבקרים ביקב יכולים לטעום ליקר מרולה ישר מהחבית ואף יין מהפרי המופלא.