יין מרולה - יחיד מסוגו בארץ ובעולם






כולנו מכירים את הליקר הטעים amrula cream שעשוי מהפרי מרולה, שמקורו בדרום אפריקה. הליקר הוא ברמה של 17% אל' ומכיל שמנת מתוקה.
לפרי מרולה נקשרו סיפורים רבים  אך המוצר החדשני יין-מרולה נוצר דווקא בארץ, במקום הפסטורלי בנימינה, ביקב הבוטיק הצנוע של ארז.
ועוד הפתעה- המרולה גדלה גם בארץ- בערבה, שהאקלים בה דומה לזה שבדרום אפריקה. הפרי שהגיע מקיבוץ קטורה שבערבה, נאסף לחביות והותסס כמו ענבים. משום שלמרולה טעם חמצמץ הוסיפו סוכר לתהליך. נוצר יין פירות שהוא בין מתוק לחצי יבש, שכולו הפתעה- גם מבחינת הריח וגם מבחינת הטעם. רבים אומרים כי המרולה דומה בטעמה לשסק, מנגו, אפרסק- מה שברור שזהו פרי אקזוטי ומיוחד. 

הסיפור על המרולה מתחיל בימים קדומים של שבטים פרימיטיביים בדרום אפריקה. העץ המופלא- שמסוגל להתנשא לגובה של  10 מטרים ויותר, ומניב מעל  500 ק"ג פירות בשנה- מתקשר לסגולות בתחום הרפואה והארוטיקה. לעץ שמות רבים: עץ הקופים, עץ הנישואים, עץ הפילים.
בקרב בני זולו נחשב עץ המרולה סמל לפוריות. בני זוג העומדים להינשא מקיימים לצילו של העץ טקס היטהרות לפני החתונה. בנות השבט נוהגות לשתות חליטה  מקליפת העץ הזכרי, כסגולה ללידת בן זכר, וחליטה מהעץ הנקבי במידה ונדרשת בת. אם נולד בטעות בן זכר מחליטת עץ נקבי ולהפך מאמינים בני השבט, כי לילד/ה יכולת להתנגד לרוחות. אכילת הפרי מעוררת חשק מיני ומחזקת און גברי. בנוסף לסגולות הללו ידוע כי, קליפת העץ משמשת תרופות לכאבי בטן, דיזנטריה, שגרון ועקיצות של חרקים. פרי המרולה צהבהב, טעמו חמוץ- מתוק והוא מלא במיץ. גודלו כגודל של ביצת תרנגולת. הקליפה קצת קשה להסרה, אך עשירה בוויטמין C . בתוך הפרי אגוז קשה, שמגן על גרעין הפרי. מהגרעין מייצרים שמן, שמכיל אקסידנטים וחומצה שומנית בלתי רוויה, המסייע לעור להיות בריא וצעיר יותר.
אך כאן לא מסתיים הסיפור המרתק על המרולה- העץ והפרי...
פרי המרולה מבשיל בקיץ והופך מירוק אפרפר לצהוב. הפרי הבשל נושר על הקרקע. הנפילה גורמת לפציעתו, באוויר יש כידוע שמרים טבעיים, שנכנסים לפרי אוכלים את הסוכר שבו, ומשחררים CO 2 וכוהל אתילי (אלכוהול). ממש  כמו בתהליך תסיסה של יין. מתקבל אחוז נמוך של אלכוהול אבל מספיק... הריח הטרופי העז של הפרי התוסס נישא באוויר למרחקים ומושך בעלי חיים, בעיקר את הפילים הדרום אפריקאים. הפילים אוכלים משתכרים ומתחרמנים. וכך ניתן להיות עדים למרוץ מתנדנד של פילים המחפשים פילות. מרוץ מרתק אך גם מסוכן, שכן ילידים רבים נמחצו למוות מרגלי הפילים השיכורים והחרמנים.
מהפרי של המרולה נהגו להכין בירה עד שבשנות ה-80 התחילו לייצר משקה אלכוהולי חזק יותר. לאחר ניסיונות הוסיפו לו שמנת והתקבל משקה איכותי- אמרולה. תהליך הכנת האמרולה ( amrula cream ) כולל ריסוק הפרי, התססה עם שמרים, זיקוק ויישון למשך שנתיים. רק לאחר מכן מוסיפים שמנת איכותית טרייה. מתקבל משקה עדין חמצמץ-מתוק בעל חוזק של 17% אלכוהול. ממש ליקר אהבה, תשוקה וחרמנות... מושלם!

איך הגיע עץ המרולה לישראל? פרופ' יוסי מזרחי, ראש המכון למחקר שימושי באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הביא בשנות ה-80 את זרעי המרולה לארץ הקודש. בשל הצורך בתנאי חום ויובש הוחלט לגדלם בערבה כמובן. ביוטבתה מצוי המטע הגדול ביותר בארץ ובקיבוץ קטורה המטע הוותיק ביותר.
קיבוץ קטורה שוכן בערבה הדרומית 50 ק"מ צפונית לאילת- נקודה ירוקה בלב המדבר הצהוב. הקיבוץ הוקם ב1973 ע"י קבוצת צעירים עולים מארה"ב, בוגרי התנועה הציונית "יהודה הצעיר". במשך השנים נוספו גם צברים בוגרי תנועת הצופים, והיישוב הלך וגדל. כיום הוא השני בגודלו באזור ומונה כ-140 חברים ו-160 ילדים. חברים בו גם ישראלים וגם עולים מארצות שונות: דרום אפריקה, אנגליה, ספרד, צרפת ועוד. עיקר כלכלת הקיבוץ מבוססת על חקלאות, יש בו את "מכון הערבה ללימודי הסביבה", לינה כפרית ועוד.
מכון הערבה לחקר הסביבה (AIES ) הינו חלוץ בתחום החקלאות האורגנית. מטרתו מחקר ופיתוח של גידולים חדשים בישראל. ד"ר איילין סולווי, מנהלת תוכנית מחקר הצמחים, היא מומחית גינון בעלת שם עולמי, בטיפוח אדמה צחיחה וחקלאות עמידה. אתר המטע בקטורה מכיל יותר מ-50 סוגים של צמחים רפואיים, צמחים נדירים ועצים מהמזרח התיכון, צפון אפריקה, תימן, ירדן, ערב הסעודית. כמו כן הם מנסים להחזיר מינים אקזוטיים בעלי ערך שהיו בישראל לפני אלפי שנים.
אבל מה עם המרולה!? אכן יש בקטורה מטע מדהים ביופיו של עצי מרולה. אומנם אצלנו אין עדרים של פילים אבל רעיונות להפקת משקה אלכוהולי יש ויש! רעיונות נוספים מובילים לייצור שמן מגלעיני המרולה. שמן שאיכותו וסגולותיו עולים על שמן רימונים הידוע, ושמן ארגן המרוקאי, היקר מאוד.
ליין-מרולה 14% אל'.בנוסף מיצר יקב ארז גם ליקר מרולה ללא שמנת ברמה של 20% אל'.